החלטה בתיק בש"פ 6389/05

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' אוהד) בב"ש 91989/05, מיום 23.6.05 בה נדחה ערר העורר על החלטת בית משפט השלום לעוצרו עד תום ההליכים.

2.        כנגד העורר ונאשם אחר הוגש כתב אישום המייחס להם סחר בסם מסוכן מסוג הרואין. על פי הנטען בכתב האישום, התקשר סוכן משטרתי לעורר בתאריך 3.3.05 ואמר לו כי הוא מעוניין לקנות ממנו 5 גרם הרואין. הסוכן והעורר קבעו להיפגש בטייבה. בהגיע הסוכן למקום המפגש הודיע לו העורר כי הנאשם האחר יפגשו שם.  הנאשם האחר מסר לסוכן שקית עם הרואין המכילה 4.23 גרם נטו תמורת תשלום. כן, נטען כי בתאריך 8.3.05, התקשר הסוכן לעורר וביקש לקנות ממנו הרואין. העורר נפגש עם הסוכן באזור התעשייה בטייבה והשניים נכנסו לרכב, שם מסר העורר לסוכן שקית עם הסם ובה הרואין במשקל 2.98 גרם נטו תמורת תשלום. בכך מואשם העורר בשתי עבירות על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973. בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים.

3.        בית משפט השלום קבע כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של העורר. אשר לראיות לכאורה, הסתמך בית המשפט על הודעות הסוכן, תמלילי שיחות הטלפון בין הסוכן לבין העורר, דו"ח התצפית שערך השוטר שהוסווה כנהג מונית ואשר הסיע את הסוכן לפגישות עם העורר, מספר טלפון אליו חייג הסוכן אשר נכלל ברשימת טלפונים שנתפסה בביתו של מעורב אחר בפרשה תחת שמו של העורר, ואישור השיחה על ידי תדפיס חברת פלאפון, מסדר זיהוי צילומים בו זיהה השוטר המסיע את העורר, ודו"ח זיכרון דברים של השוטר אחר המכיר את העורר, וצפה בו בעודו יושב ברכבו בסמוך למקום אירוע העבירה. בית המשפט ניתח את אופי מעורבותו של הסוכן בפרשה זו ולא מצא בה פסול הפוגע פגיעה מהותית בראיות התביעה. הוא קבע כי אין בנסיבות ביצוע העסקאות כפי שעולות מהראיות משום "תמרורי אזהרה" המחייבים הפחתה ממשקלן הלכאורי של הודעות הסוכן מעבר לזהירות הרגילה בה יש לנהוג בקשר למשקל ראיות הנוגעות לסוכנים סמויים, שהם עצמם עבריינים ומשתמשים בסמים.

4.        אשר לעילת מעצר, קבע בית המשפט כי קיימת חזקת מסוכנות מכח החוק הנילווית למעורבות בעבירות סמים, וכי נוכח הרשעותיו הקודמות של העורר לא הופרכה חזקת המסוכנות לגביו, ואין להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות מקרה זה.

5.        העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בטענותיו, התייחס, בין היתר, לכך כי, בית משפט השלום לא נתן דעתו לסתירה הקיימת בין דברי הסוכן הסמוי לבין השוטר עצמו לגבי תאריך ביצוע העסקה השנייה. בנוגע לראיות הקשורות לפלאפון טען העורר כי אין מדובר בפלאפון שלו וכי לא מצאו את הפלאפון ברשותו. עוד טען כי ההסכם בין הסוכן לבין המשטרה הינו מזוייף, וכי הסוכן הינו נרקומן וחולה נפש ולכן עדותו אינה בעלת משקל.

6.        בית המשפט המחוזי דחה את הערר. הוא קבע כי ההסכם בין הסוכן ובין המשטרה נבדק היטב על ידי בית משפט השלום. עוד קבע כי, כעולה מהראיות, הסוכן הכיר את העורר קודם לפגישתם והיו ביניהם עסקאות סמים קודמות בעבר. כן הצביע על זיהוי העורר בידי השוטר ועל זיהוי הרכב.

7.        בערר שלפנינו חוזר העורר על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, לפיהן קיימת סתירה בין גרסת הסוכן לבין גרסת השוטר בדבר מועד ביצוע העסקה השניה; על כי אינו מכיר את הסוכן, וכי ההסכם בין הסוכן לבין המשטרה הינו מזוייף. הוא מסביר כי שמר על זכות השתיקה, שכן ביקש מסדר זיהוי חי, עימות בנוכחות סניגורו, ובדיקת פוליגרף, ולא נענה. הוא מלין על הזמן הארוך אשר נדרש להמתין עד לשמיעת המשפט בעניינו, ומבקש להשתחרר בערבות למקום גמילה בטייבה, או לחילופין להשתחרר עם אזיק אלקטרוני.

8.        דין הערר להידחות. העורר מואשם בשתי פרשות נפרדות של סחר בסם מסוג הרואין. הראיות לתמיכה באישומים נגדו הן ראיות בעלות משקל, וממקורות שונים, המחזקים זה את זה. טעות בתאריך מיזכר שנרשם על ידי שוטר לעניין העיסקה השניה הינה, על פני הדברים, טעות טכנית שאין לייחס לה משקל ראייתי מהותי הגורע ממשקלן הרב של הראיות הקיימות המערבות את העורר בעבירות המיוחסות לו. קיימת מסוכנות אינהרנטית מפני העורר לאור עבירות הסחר בסמים המיוחסות לו. חזקת מסוכנות זו, לא רק שאינה נשללת, אלא היא מקבלת חיזוק נוסף מעברו הפלילי העשיר של העורר, שנכללות בו, בין היתר, גם עבירות תיווך בעסקי סמים וסחר בסמים. במכלול נסיבות אלה, אין מקום לשחרור העורר ממעצרו בשל מסוכנותו המובנית לשלום הציבור ובטחונו.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ה' בתמוז תשס"ה (12.7.05).

                                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: